שתהא מפני שרגיל וקץ בה. אמרה התורה: תהא טמאה כדי

חביבה על בעלה כשעת כניסת לחופה

(עפ"י מסכת נידה דף ל"א).

על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר. (מסכת שבת דף ל"א)

הלכות נדה הן רבות ומורכבות בגלל המצבים המיוחדים והשונים הקיימים אצל כל אישה ואישה. בחוברת זו, כאמור, רק תמצית הלכות אלו ובני הזוג עשויים במקרים מסוימים להזדקק להדרכתו של רב. על בני הזוג לדעת כי רבני ישראל הם בעלי הבנה עמוקה לבעיותיהם ולקשיים האינדבידואליים שבקיום כל דיני אישות. כל רב רגיל לפסוק בשאלות אלה ויהיה תמיד מוכן לעזור בעצה, בהדרכה ובפסק הלכהלהירתע מפניה לרב כשמתעוררים קשיים וספקות. ראוי להדגיש כי השמירה על , ועל כן חלילה לזוג הצעיר דיני נידה כהלכתם לא תתכן אלא אם כן האישה לא תתבייש להתייעץ עם בעלה בכל ספק (כל בדיקה מסופקת, כל כתם וכו' כפי שנבאר בהמשך הדבריםבעצמה או להפנות את השאלה לרב על ידי בעלה, על ידי הרבנית או בעזרת ) ותהיה נכונה לפנות לרב חברה.

בחוברת שני חלקים: קיצור הלכות נדה והדרכות מיוחדות לחתן ולכלה לפני החתונה.

א. מהי נדה

בהופעת הוסת אצל האישה או שמסיבה אחרת יוצאת מהרחם אפילו טיפת דם, אסור לבעל ולאישה לקיים יחסי אישות. הם אסורים אף בכל התנהגות של חבה וחלות עליהם הרחקות שקבעו חכמים כפי שנפרט ונסביר בהמשך הדברים. בשל ריחוק זה שבין האישה לבעלה נקראת האישה בשם נדה, כלומר מרוחקת. מכאן הדמוי של ירושלים בגלותה –לנדה, כמאמר הנביא: "על כן לנידה היתה" (איכה א' ה) המסכת במשנה ובתלמוד העוסקת בדיני נדה נקראת אף היא "מסכת נידה".

בין הטומאות שהתורה מונה מצויה אף טומאת הנידה. בזמן ששמרו למעשה על דיני טומאה וטהרה, נאסר על הנדה להיכנס למקום המקדש, לאכול מהקרבנות וכו' כשם שנאסר על טמאים אחרים. היום אין לטומאת הנדה משמעות מעשית והנדה מתנהגת ככל אישה אחרת. יש המשתמשים בביטויים "טמאה" ו"טהורה" בשעה שעוסקים בדיני נדה, כפי שנהגו לומר בזמן שבו היתה חשיבות מעשית לטומאתו ולטהרתו של האדם מישראל, אך היום משתמשים בביטוי "טמאה" לגבי אישה האסורה לבעלה ו"טהורה" – לגבי אישה המותרת לו. חייבים להדגיש כי לאיסורי נידה משמעות עצמית שאינה קשורה כלל בטומאתה וטהרתה של האישה, ואף כשאין דיני טומאה וטהרה נוהגים- איסור נדה במקומו עומד. יש לזכור שדיני נדה נוהגים בכל אישה שלא טבלה: רוקה, נשואה, גרושה ואלמנה.

ב. התנהגות שבין איש לאשתו בימי נידתה

משעה שהאישה נעשית נדה ועד לאחר שטבלה, אסורים הבעל והאישה בחיי אישות ובכל קרבה גופנית של חיבה כגון חיבוק נישוק ואפילו נגיעה זה בזה.

כשם שקבעו חכמים סייגי הרחקה בדינים שונים, כגון איסור מוקצה בשבת, כך קבעו גם כאן מספר הרחקות בין בני הזוג שתכליתן להזכיר להם את מצבם המיוחד כדי שיתרחקו מאיסור. ראוי על כן שבני הזוג ישמרו על אוירה הולמת ביניהם לפי רוח מגמת ההרחקות מבין ההרחקות יש לציין במיוחד כי אסור להם לשכב באותה מיטה ומטותיהם יהיו מרוחקות מעט זו מזו. אסור לבעל להסתכל במקומות צנועים שבגוף האישה, ועל כן תקפיד האישה באופן מיוחד על לבוש צנוע בפני בעלה ביום ובלילה.

שאר ההרחקות הן:

1. לא ישבו קרוב זה לזה, במושב אחד, באופן שיגעו האחד בשני.

2. לא יגעו אחד בשני באמצעות חפץ כל שהוא, לא יושיטו חפץ מיד ליד ואף לא יזרקוהו זה לזה.

3. לא ישבו יחד על ספה קפיצית ועל כל מושב אחר בו ניתן להרגיש את תנודות בן הזוג כגון ספסל העלול להתנדנד אלא אם כן יושב אדם ביניהם.

4. האישה לא תציע את מטת הבעל בנוכחתו.

5. האישה לא תשכב על מיטתו הקבועה של הבעל בנוכחותו. הבעל לא ישכב ולא ישב על מטת אשתו גם שלא בנוכחותה, ואף לא ישתמש בכרים ובכסתות שלה.

6. האישה לא תיצוק לבעלה מים לרחיצת פניו, ידיו ורגליו ואף לא תגיש לו מים וכלים לרחיצה.

7. בשעת האוכל יניחו על השולחן ביניהם, סימן הכר מוסכם (ואפשר להניחו מבלי שאיש ירגיש בכך) כגון מאפרה, כד פרחים וכיו"ב או ישנו את מקום ישיבתם.

8. כשאחד מגיש מאכל או מוזג משקה לבן זוגו יעשה זאת על ידי שינוי, ביד שמאל וכו' או יעשה זאת שלא בנוכחות בן הזוג.

9. לא יאכלו מצלחת משותפת. הבעל אוכל שיירי אוכל או שתיה שהותירה אשתו רק לאחר שהעבירם לכלי אחר או אם אוכלם שלא בפניה.

בשעת מחלה וכיו"ב, בשעה שהאחד זקוק לעזרת השני וקשה להם לנהוג כפי האמור לעיל –ישאלו רב כיצד לנהוג?

איסורי נידה בטלים לאחר שהדם פוסק והאישה טובלת במקווה טהרה. כל עוד לא טבלה האשה, ואפילו עבר זמן רב מאז פסק הדם – נשארים בעינם כל האיסורים. הטבילה מועילה רק אם נהגה האישה עד שעת הטבילה לפי הסדר דלהלן:

ג. הפסק טהרה

כשהדם פוסק, על האישה לבדוק אם היא נקיה לגמרי. בדיקה זו נקראת בפי חכמים "בדיקת הפסק טהרה". לפני הבדיקה תרחץ היטב סביב לאותו מקום. עליה לקחת פיסת בד לבן רך ונקי (יש לזכור לבדוק היטב את בד הבדיקה לפני הבדיקה כדי לוודא שאכן הוא נקי לגמרי), להכניס אותו עמוק עד מקום שיכולה ולבדוק את עצמה היטב היטב בכל הצדדים בתנועה סיבובית. בדיקה זו יכולה להעשות החל מסוף היום החמישי מתחילת הוסת. יש לזכור כי לגבי כל דיני נדה מסתיים היום עם שקיעת החמה, ולכן אישה שראתה דם ביום ג' אחרי שקיעת החמה או ביום ד' לפני השקיעה תעשה את הפסק הטהרה ביום ראשון אחר הצהרים לפני השקיעה. היום שבו התחיל הדם לצאת נחשב ליום שלם אף אם נראה הדם זמן קצר בלבד לפני שקיעת החמה. אם כעבור חמישה ימים עדיין לא פסק הדם – תבדוק ביום בו פסק. אם נמצא על בד הבדיקה כתם בצבע הנוטה לאדום או לשחור, עליה לבדוק את עצמה פעמים נוספות עד שבד הבדיקה יהיה נקי. מכל מקום, הבדיקה האחרונה חייבת להיות לכל המאוחר לפני שקיעת החמה. אם גם הבדיקה האחרונה אינה נקיה, תבדוק האשה את עצמה למחרת (או לאחר מכן). בכל מקרה שנמצא כתם על בד הבדיקה, גם אם צבעו אינו נוטה לאדום או לשחור ואין שהות לבדיקה נוספת לפני השקיעה – יש לשאול רב אם הבדיקה נקיה כדין. לאחר שבד בדיקת הפסק הטהרה נמצא נקי נוהגות המדקדקות לבדוק פעם שניה. בבדיקה שניה זו (הנהוגה רק אחרי בדיקת הפסק טהרה) משאירים את הבד במקום הבדיקה מלפני שקיעת החמה ועד צאת הכוכבים.

מאותו רגע שהבדיקה היתה נקיה כדין, עליה ללבוש לבנים נקיים בצבע לבן ולהציע כלי מיטה לבנים במיטתה.

ד. שבעה נקיים

אחרי בדיקת הפסק טהרה, חייבת האישה – החל ממחרת לבדוק את עצמה במשך שבעה ימים רצופים, פעמיים ביום, פעם בבוקר ופעם אחרי הצהרים לפני השקיעה. שבעה ימים אלה נקראים בפי חכמים "שבעה נקיים". כל הבדיקות תיעשנה באותו אופן שבודקים בדיקת הפסק טהרה, האישה מכניסה פיסת בד רק ונקי עמוק עד מקום שיכולה ובודקת עצמה היטב בכל הצדדים בתנועה סיבובית. אם אינה יכולה לבדוק את עצמה בצורה כה יסודית כל שבעת הימים, תבדוק כך לפחות פעם אחת ביום הראשון של שבעת הנקיים (ממחרת הפסק טהרה) ופעם נוספת ביום השביעי ושאר הבדיקות תעשה כפי יכולתה.

אם אינה יכולה לבדוק את עצמה כדין, וכן אם מצאה באחת הבדיקות כתם בגוון הנוטה לאדום או לשחור, עליה לשאול רב כיצד לנהוג. בכל מקרה שאינה יכולה לפנות למורה הוראה מיד, יכולה לפנות למחרת, שאם לא כן, היא מפסידה את הימים שעברו ותצטרך לעשות מחדש הפסק טהרה ולמנות שבעה נקיים.

במשך "שבעה נקיים" תלבש לבנים בצבע לבן, ביום ובלילה, ותציע כלי מיטה לבנים במיטתה. לאחר שהאישה ספרה שבעה נקיים היא יכולה לטבול בלילה שלאחר היום השביעי, דהיינו בלילה השמיני לתחילת ספירתה. לדוגמא: אישה שעשתה בדיקת הפסק טהרה ביום רביעי אחר הצהרים, טובלת בשבוע שלאחר מכן בלילה שבין יום רביעי ויום חמישי אחרי צאת הכוכבים. אם בעלה בעיר לא תדחה את הטבילה ותטבול מיד כשמגיע זמן הטבילה. אם אינה יכולה לטבול אלא בשעות היום תשאל שאלת חכם.

ה. ההכנות לטבילה

בשעת הטבילה במקווה צריכים המים להגיע לכל מקום בגוף. כמו כן יש לדאוג שגם המקומות שהמים אינם חודרים אליהם בדרך כלל בשעת הטבילה, כגון הפה והאוזן יהיו נקיים לחלוטין. ההכנות לטבילה נועדו להבטיח כל זאת. ההכנות לטבילה הן:

1. יש לגזור את הצפרניים בידים וברגליים ולנקות אותן היטב. אישה הרגילה לגדל ציפרניה במיוחד לשם נוי תשאל רב כיצד לנהוג.

2. לנקות היטב את הפה וביחוד בין השיניים (ולא תאכל עד אחרי הטבילה) שניים תותבות הניתנות להסרה חייבים להוציא. ביום לפני הטבילה ראוי לא לאכול מאכלים החודרים בין השיניים כגון בשר וכיו"ב (בשבת וביו"ט – אוכלת בשר).

3. יש להסיר תכשיטים, משקפיים וכו'

4. אם יש דבר המחובר או דבוק לגוף כגון דם קרוש בפצע שאינה יכולה להסירו, תחבושת גבס וכדו' וכן אם עליה לשים צמר גפן באוזניים או שיש לה סתימה זמנית בשן לא תטבול מבלי לשאול רב. ביום שלפני הטבילה ראוי לא לעסוק בדברים הנדבקים לגוף, כגון דבק פלסטי.

5. יש לחפוף את הראש במים חמים. עליה להסתרק היטב ולהתיר את הקשרים שבשערות הראש ובשער שבמקומות אחרים שבגוף. אין לטבול בשיער קלוע בצמה או אסוף בכל צורה שהיא.

6. יש לרחוץ את כל הגוף במים חמים ובמיוחד מקומות שיש בהם קמטים וקיפולי עור כגון בית השחי, סדקי האצבעות וכו' וכן את העיניים, האוזניים, האף וכו' צריך להסיר כל לכלוך, כל דבר שנדבק לגוף, כגון שיירי דבק וכד'.

7. טוב לעשות צרכי הגוף לפני הטבילה.

לאחר שסיימה את הכנותיה, עליה לוודא שניקתה את עצמה היטב ושהסירה כל דבר מחובר או דבוק לגוף. (משום כך נוהגת האחראית על הטבילה במקווה לבדוק את גוף האישה לפני הטבילה). את ההכנות לטבילה אפשר לעשות גם בבית, אלא שבמקרה כזה תסתרק שוב לפני הטבילה, ולא תאכל כל דבר עד אחרי הטבילה. רצוי לדקדק ולהתחיל את ההכנות לפני שקיעת החמה ולסיימן סמוך לטבילה. v בליל שבת עליה להשלים את החפיפה והרחיצה וכו' לפני הדלקת הנרות. כמו כן יכולה להדליק נרות ולהתנות שאינה מקבלת את השבת עד גמר ההכנות (מובן שעליה לגמור את הכנותיה זמן מה לפני שקיעת החמה). אם האישה החלה בהכנותיה באופן שלא תספיק לסיימן, תאמר לבעל להדליק נרות. לאחר הטבילה תנגב את הראש ותקפיד שלא תבוא לידי סחיטת השערות, האסורה בשבת, וכן לא תפרוס בשבת את המגבת לייבוש.

ו. מהו מקווה

הטבילה נעשית במקווה. מקוואות לא נועדו לטבילת אישה נידה בלבד. בזמן שבית המקדש היה קיים, היו הכהנים טובלים כל בוקר לפני העבודה, כל אדם מישראל היה טובל לפני שנכנס למקום המקדש ועוד. אף היום יש גברים הנוהגים לטבול בערבי חגים, ויש הטובלים גם בערבי שבתות. רחיצה באמבטיה או בבריכה אינה טבילה!

המקווה בנוי בצורת בריכה קטנה. ממדיו בדרך כלל כמטר וחצי על מטר וחצי וגובה המים בו כמטר ועשרים. הוא מחובר למעין או לבריכה של מי גשמים לפי דיני מקווה. במקומות רבים מצופים רצפת המקווה וכתליו בחרסינה. המים חמים נקיים וצלולים. לרוב מצויים תאים נפרדים לכל אישה ואישה ובכל תא – מקווה, אמבטיה, כיור רחצה, שלחן, כסאות, מראה וקולבים וכן מכונה לייבוש שערות. במקוואות מרכזיים אפשר לקבל מגבת, סבון שמפו לשערות וכו' וספרית עומדת לרשות הטובלות. אמנם יש מקוואות פחות נוחים ומסודרים, אך המעונינות יכולות לברר בקלות, אצל חברותיהן הנשואות, ב"מרכז לטהרת המשפחה בישראל" רחוב ישא ברכה 28 ירושלים או במועצה הדתית שבמקום מגוריהן באילו מקוואות קיימים תנאים הנוחים להן.

ז. הטבילה

בשעת הטבילה צריכה האישה להימצא כולה בבת אחת בתוך המים. אסור שאפילו שערה אחת תשאר בחוץ. על האישה לעמוד על קרקע המקווה ולהתכופף קצת. הידיים אינן כפופות ואינן צמודות לגוף, הרגלים פסוקות מעט כדי שהמים יגיעו לכל מקום בגוף. מאותה סיבה אסור לקפוץ את הפה יותר מדי, להדק את השיניים, לעצום את העיניים בכוח או לקפוץ אגרופים. יש לדאוג לכך, שאישה היודעת את הדינים תהא נוכחת בשעת הטבילה ותשגיח שהטבילה תיעשה כהלכה. אחרי הטבילה, בעודה נמצאת בתוך המים מברכת הטובלת את ברכת הטבילה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על הטבילה". אחרי הברכה נוהגות הנשים לטבול פעם שניה וכן ראוי לעשות.

אם לאחר הטבילה נזכרה שלא הכינה את עצמה לטבילה כראוי, כמבואר לעיל, ואינה יכולה לטבול מיד פעם נוספת – תשאל שאלת חכם.

ח. דיני יציאת הדם ומציאת כתמים שלא בזמן הוסת

לאחר הטבילה הותרו איסורי נידה. אם מסיבה כל שהיא בדקה את עצמה ומצאה על בד הבדיקה דם או הפרשה בגוון הנוטה לאדום או לשחור (אפילו בכמות קטנה ביותר) היא נידה ובני הזוג אסורים זה לזה עד שתספור חמישה ימים, תעשה הפסק טהרה, תמנה שבעה נקיים ותטבול. לעומת זאת, אם מצאה דם או כתם בגוון הנוטה לאדום או לשחור על גופה, על בגדיה הלבנים, על כלי מיטתה וכו' – שלא על ידי בדיקה – ושטח הכתם קטן משטח עיגול שקוטרו 19 מ"מ (כגודל אסימון) אינה נידה. אם שטח הכתם גדול משיעור זה או שקשה למדוד את גודלו בדיוק וכן אם יש הרבה כתמים קטנים על גופה – ישאלו מורה הוראה כיצד לנהוג. אם יתכן שהכתם נגרם על ידי פצע שיש לאישה, על ידי צבע בו השתמשה וכו' אינה נידה ומכל מקום יש לשאול מורה הוראה.

יש נשים המרגישות פתיחת הרחם, מיד בהרגישן הרגשה כזו, עליהן לבדוק את עצמן. לא בדקו, או בדקו ולא מצאו מאומה על בד הבדיקה, או בדקו ומצאו דם בגוון הנוטה לאדום או לשחור, הרי הן נידה. אישה מעוברת לאחר שלושה חדשי הריון, או אם היא מינקת, יש להקל כל עוד שלא מצאה דם בגוון הנוטה לאדום או לשחור.

ויש נשים המרגישות שכל גופן מזדעזע, לכתחילה עליהן לבדוק את עצמן, לא בדקו, או בדקו ולא מצאו מאומה –הרי הן טהורות.

כידוע יש למרבית הנשים הפרשה טבעית באותו מקום. אם יש לאישה הרגשה גופנית כי ההפרשה התגברה יותר מהרגיל אצלה, חייבת אף היא לבדוק את עצמה מיד וכו' כמבואר לעיל. ובדיעבד אם לא בדקה, טהורה, אם אמנם הפרשה כזאת טבעית אצלה.

ט. פרישה סמוך לווסת

חכמים תקנו שעל בני הזוג להימנע מיחסי אישות (ורצוי להתרחק מכל קרבה גופנית של חיבה) סמוך להופעת הוסת. דין זה נקרא בלשון חכמים: "פרישה סמוך לוסת".

אישה יכולה לדעת מראש על מועד הופעת הוסת בשלושה דרכים.

א. על פי התאריך העברי, הוסת מופיע בתאריך הידוע מראש.

ב. עפ"י מספר ימים דומים שבין וסת לוסת.

ג. הוסת מופיע סמוך מיד לתופעה גופנית מסוימת.

לגבי דיני "פרישה סמוך לוסת" יש להבחין בין שני מצבים: "וסת קבוע" דהיינו שבשלוש הפעמים האחרונות הופיע הוסת בדיוק כמצופה (בדרך כלל בהפרש זמנים קבוע או סמוך מיד לתופעה גופנית מסוימת). "וסת שאינו קבוע" שהוסת אינו מדייק בהופעתו.

אם יש לאישה וסת קבוע חייבים בני הזוג לשמור על פרישה סמוך לוסת במועד בו עומד הוסת לבוא. אם הוסת עומד לבוא בלילה – האיסור הוא כל הלילה, ואם ביום –כל היום (יש מחמירים לשמור על פרישה גם ביום או הלילה שלפניו). אם בכל זאת לא הופיע הוסת בזמן, תבדוק האישה את עצמה באותו יום או באותו לילה בדיקה עמוקה כבדיקת הפסק טהרה, ואם בד הבדיקה נקי –הם מותרים זה לזה לאחר סיום אותו יום או אותו לילה. אם שכחה לבדוק בזמן –נשאר איסור "פרישה" עד שתבדוק.

כשיש לאישה וסת שאינו קבוע יש לחשוש שמא יופיע הוסת באופן בלתי צפוי ועל כן קבעו חכמים שלושה תאריכים בהם על בני הזוג לנהוג פרישה סמוך לוסת:

א. בתאריך העברי של החודש בו התחיל הוסת בפעם האחרונה (שמא הוסת יופיע אצלה באותו יום לפי החודש העברי). לדוגמא: אם הוסת התחילה בכ"ה בכסלו, בשעות היום, ינהגו פרישה סמוך לוסת בכ"ה טבת ביום.

ב. ביום השלושים מיום תחילת הוסת (שמא יופיע הוסת, כפי שמצוי אצל נשים רבות, ביום השלושים. ראוי לציין כי יתכן שיום השלושים הוא אף תאריך הפרישה שנזכר לעיל אות א.) לדוגמא: אם הוסת התחל ביום שני בלילה ינהגו פרישה כעבור ארבעה שבועות ביום שלישי וינהגו פרישה בלילה וביום (יש מחמירים לפרוש גם ביום הל"א).

ג. כעבור אותו מספר ימים שחלפו בין מועדי התחלת שתי הוסתות האחרונות (שמא יופיע הוסת באותו הפרש ימים בו הוא הופיע בפעם האחרונה). לדוגמא: אם אישה התחילה לראות וסת ביום ראשון בבוקר וכעבור חמישה שבועות התחילה לראות ביום שלישי בבוקר – צריכה לנהוג פרישה כעבור חמישה שבועות נוספים ביום חמישי.

אם הוסת הופיע בפעם האחרונה סמוך מיד לתופעה גופנית מסוימת יש לנהוג דין "פרישה" נוסף למה שהתבאר לעיל, במקרה שתופעה זו תחזור פעם נוספת.

אם לא הופיע דם בכל פעם מהימים הנ"ל, יש לעשות בדיקה באותו יום, כפי שהתבאר לעיל והם מותרים זה לזה עד חובת הפרישה הבאה.

כדי לדעת כיצד לנהוג בשמירת דין זה וכיצד להשתמש נכון בכללים דלעיל –ראוי ללמוד בספרי הלכה המפרטים את כל המצבים.

י. מצבים מיוחדים בהם יש לפנות לרב

(נוסף על המבואר בסעיפים דלעיל)

1. יציאת דם מחמת פצע.

2. אי אפשר לעשות בדיקות כדין מחמת פצע, גירוי וכדו'.

3. דימום ממושך מהרחם מחמת מחלה.

4. בדיקת רופא בתוך הרחם.

5. דם בשתן.

6. אישה אינה נכנסת להריון והרופא מציע להקדים את מועד הטבילה.

7. הרופא אוסר על האישה להיכנס להריון.

8. הפלה.

י"א. יולדת

יולדת נאסרת על בעלה כדין אישה נידה (מפסיקה בטהרה, וסופרת ז' נקיים וכו') אם ילדה בת לא תטבול לפני תום שבועיים מלידתה.

הדרכות לחתן ולכלה

מלבד הדינים הכלליים הנוגעים לבעל ולאישה, נוהגים דינים מיוחדים ביחס לחתן ולכלה. אין ללמוד דינים אלו לפני ידיעת הדינים הכלליים. רצוי מאוד, שהחתן ילמד את כל הדינים בפעם הראשונה בעזרת תלמיד חכם שידע לבאר לו את כל המושגים החדשים. כמו כן רצוי שהכלה תפנה לאימה או לאישה נשואה ותלמד עמה את הדינים המיוחדים לאישה. בפרט עליה לקבל הדרכה כיצד לבדוק את עצמה הלכה למעשה.

א. קביעת זמן החופה

כשהכלה קובעת את זמן החופה רצוי שתתייעץ עם רב או אם הכלה תפנה לרבנית אשר היא תתייעץ עם הרב. עליה לדעת לפני פנייתה לרב את תאריך התחלת הוסת בפעמים האחרונות על מנת למנוע את קביעת יום החתונה בזמן שתהיה אסורה לבעלה.

ב. ההכנות לטבילה

הכלה עושה את הפסק הטהרה ביום שהדם פוסק, אולם היא סופרת שבעה נקיים ככל אישה נידה. אין לעשות הפסק טהרה, אם מועד החתונה טרם נקבע באופן סופי. כלה בתולה בודקת את עצמה כפי יכולתה. בניגוד לאישה נשואה הטובלת רק בשעות הלילה, יכולה הכלה לטבול ביום השמיני גם בשעות היום. כשאין אפשרות לכלה לטבול מלילה השמיני ואילך, תפנה לרב כדי שידריך אותה באלו תנאים תוכל להקדים טבילתה לשעות היום של היום השביעי. הכלה לא תטבול יותר מארבעה ימים לפני החופה. גם כלה זקנה, שאין לה עוד וסת צריכה לטבול.

ג. חופת נידה

אם קרה משום מה שהאישה נידה ביום החתונה עורכים את החתונה כרגיל ללא כל שינוי מכל חתונה אחרת, אך מיד לאחר שהחתן הניח את הטבעת על אצבע כלתו לא יגע בה, כי עליהם לשמור על כל דיני נידה ככל זוג נשוי. נוסף לכך עליהם לשאול רב, באיזה אופן מותר להם להימצא לבדם בחדר הייחוד ולאחר מכן הן ביום והן בלילה – משום איסור ייחוד – עד שהאישה תטבול. בכך חמור דינם יותר מדין בעל ואישה בימים שהאישה נידה.

ד. בעילת מצווה ודם בתולים

מיד לאחר התשמיש הראשון, הנקרא בפי חכמים "בעילת מצווה" חייבים החתן והכלה בכל דיני אישה נידה גם אם לא יצא דם בתולים. אולם את הפסק הטהרה עושה הכלה ביום הרביעי (ואם ראתה דם מחמת וסתה הרי היא ככל אישה העושה הפסק טהרה ביום החמישי). אם יש לאישה וסת שאינו קבוע, חייבים בני הזוג לבדוק את עצמם בשלוש פעמים הראשונות, (בהן אין כבר דם בתולים) לפני מעשה ולאחריו, כדי לוודא שהאישה אינה רואה דם מחמת תשמיש.

אם יצא דם בתולים בשעת בעילת המצווה ויצא דם גם בתשמיש שלאחר מכן, מובן שזהו דם בתולים. וכן אם לא היה דם בפעם הראשונה אך בפעם השניה הרגישה כאבים בשעת מעשה ואחר כך ראתה דם – מובן שזהו דם בתולים. במקרה כזה דינה כדין כלה בפעם הראשונה, הסופרת ד' ואחרי כן שבעה נקיים. אם דם בתולים ממשיך להופיע גם בפעמים הבאות כדאי להתייעץ עם רופא.

לאחר שברור לאישה שאין לה עוד דם בתולים ובכל זאת מופיע דם בשעת תשמיש, עליה לפנות מיד לרב.

הקב"ה מדמה טומאת ישראל לטומאת הנידה שנטמאת ונטהרת –כך

עתיד הקב"ה לטהר את ישראל (תנחומא מצורע ט')

"ואשה כי יזוב דמה ימים רבים" ולא שבעת ימים נידה הם, ולמה קרא

אותם ימים רבים? אלא לפי שפורשה מבעלה והם ימים של צער לפיכך

קורא אותם "ימים רבים", כיוצא בו: ויהי בימים הרבים ההם (שמות ג')

לפי שהיו ימים של צער קרא אותם ימים רבים. (תנחומא מצורע ו')

האישה הזאת, על ידי שפרשה מביתה כמה ימים קורא אותה התורה דווה,

אנו שפרשנו מבית חיינו ומבית מקדשינו כמה ימים וכמה שנים על אחת

כמה וכמה ניקרא דווים. (איכ"ר א' ל"ז)

אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם.

אביכם שבשמים שנאמר "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם" (יחזקאל ל"ו)

ואמר "מקווה ישראל ה' " (ירמיהו י"ז) מה מקווה מטהר את הטמאים אף

הקב"ה מטהר את ישראל. (יומא פ"ה)

מעשה באדם אחד שנשא גידמת ולא הכיר בה עד יום מותה. אמר רבי: בא וראה

כמה צנועה אישה זו שלא הכיר בה בעלה. אמר לו רבי חייא: זו דרכה בכך, אלא

כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו. (שבת נ"ג)

בשכר צניעות שהיתה בה ברחל זכה ויצא ממנה שאול, ובשכר צניעות שהיה בו

בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר (מגילה י"ג)